כאשר עברה המוזיקאית שירה בר רשי ליישוב תקוע כדי למצוא פינה שקטה ומבודדת ליצור בה, ציפתה לה הפתעה: עוד הרבה אומנים אחרים כמוה הגיעו לתקוע כדי להתבודד. מה הופך את תקוע למגנט עבור אומנים והאם ניתן ליצור ביחד במקום שמושך אליו אנשים דווקא כי הוא מבודד? הצצה אל כפר האומנים בתקוע
"ידעתי שיש בתקוע אומנים", מספרת שירה בר רשי בחיוך, "אבל לא ידעתי שיש כאן כל כך הרבה". לפני שעברה לתקוע התגוררה שירה בשכונת נחלאות בירושלים. "נחלאות בבנייה כול הזמן, והכול מאוד רועש. השקט ליצור הוביל אותי לכאן, לתקוע", היא מסבירה.
אומני כל העולם התאחדו

לפני שנתיים החליטה שירה לבדוק מה אפשר לעשות עם כל האומנים האלה והחלה ללקט אומנים כדי לעודד יצירה משותפת. "זה היה מעין תחביב", היא צוחקת. "חיפשתי את כל אומני היישוב, ומצאתי כמות אדירה של אומנים מכל הסוגים". היום, כשהאומנים ביישוב מכירים זה את זה יותר, ויוצרים אינספור שיתופי פעולה, התפתח חזון משותף להקמת כפר אומנים: חלל פורה ומפרה שיניף שיתופי פעולה ייחודיים, ויהווה בסיס לתערוכות ולהופעות עבור תושבי היישוב והסביבה. שאלנו את שירה כמה שאלות על התבודדות ושיתופי פעולה של אומנים.
שירה, למה דווקא תקוע? שקט יש בהרבה מקומות.
חיפשתי מקום שקט ליצור, ובמקביל, מקום שקט לגדל בו את בני, שהיה אז בן שנה וחצי. הוקסמתי לא רק מהשקט של תקוע, אלא גם מכך שמדובר ביישוב מעורב של חילונים ודתיים וזה הרגיש מתאים לי ולבעלי. מדובר ביישוב מאוד סובלני ומקבל".
זה משהו שמרגישים גם כאומנים כאן?
בהחלט. אני ובעלי, רשי, מופיעים כצמד מוזיקלי. זה תמיד היה החלום, אבל היה לנו פחד קהל גדול. הפעם הראשונה שהופענו והעזנו לעלות על במה הייתה בערב של במה פתוחה ביישוב, שהוא ערב קהילתי נורא נחמד. זה היה ערב של זוגות שרים והכנו כמה שירים ועלינו.
איזה סוג מוזיקה אתה מבצעים?

לי ולבעלי יש הרכב שנקרא רשי ושירה. אנחנו כותבים לחנים חדשים למילים מהמקורות.
אני מבינה שמאז אותה במה פתוחה, פחד הבמה דעך מעט?
בהחלט. עלינו לבמה מפוחדים מעט, וירדנו עם הרגשה נהדרת. היישוב קיבל אותנו בהתלהבות. יש משהו בקהילתיות של תקוע שהוא כמו רחם מגונן. זה נהדר עבור אומנים, משום שאפשר להתנסות כאן על הקהל הביתי באווירה בטוחה ונעימה, ואז לצאת החוצה. היישוב מהווה מעין חממה המטפחת את האומנים.
כפר האומנים בתקוע: 200 אומנים מתוך 1,000 משפחות
אז כמה אומנים יש בדיוק בתקוע?
אולי תופתעי. אני בהחלט הופתעתי. לפני שנתיים החלטתי כתחביב לגלות כמה אומנים יש. דפקתי דלת–דלת וגיליתי שגרים כאן יותר מ-200 אומנים, שזה הרבה במקום כל כך קטן. 1,000 משפחות בסך הכול. והמקום מושך עוד ועוד אומנים.
באילו סוגי יצירה עוסקים אומני היישוב?
יש כאן אומנים ממגוון מאוד רחב של תחומים: קרמיקה, ספרות, שירה, נגרות, אומנות פלסטית, מוזיקה ועוד. ממש הכול.

האומנים האחרים שמחו שמצאת אותם או שהעדיפו להישאר לבד עם היצירה שלהם?
כשדיברתי עם אנשים ושאלתי מה הכי חשוב להם, הם אמרו שהכי חשוב זה מקום מפגש. מקום בו אפשר ליצור ביחד דברים. כי כל אחד די עם עצמו בסטודיו שלו ואין חיבור. אבל מאז ההיכרות המשותפת, במיוחד בשנה האחרונה, יש התעוררות של יצירה משותפת.
מה גורם לכך שיש ביישוב אוסף כזה גדול של אומנים?
אני חושבת שתקוע הוא יישוב המעודד יצירה משום שתושבי היישוב תומכים בה וצורכים אותה. כשעושים כאן משהו יצירתי, לא משנה מאיזה סוג, הם מגיבים לזה.
איך זה מתבטא בחיי היישוב?
ממש בכל תחום. למשל, כל טקס לכבוד כל חג או מאורע תמיד גדוש בתכנים מתוך הקהילה. הרבה פעמים כהכנה לטקס כזה או אחר, נוצר שיתוף פעולה בין אומנים, שמוביל ליצירת הרכב חדש.
איזה הרכב נוצר למשל מתוך שיתוף פעולה שכזה?
למשל, להקת הנוער של תקוע עבדה לקראת מופע יום העצמאות יחד עם המוסיקאית שירה זיידמן. החיבור ביניהם קסם לה והיא החליטה להשיג תקציבים באופן עצמאי כדי שיוכלו להפוך ללהקה מקצועית באופן רשמי.
אילו עוד סוגים של שיתופי פעולה יצאו מהיישוב?

יש המון. בין הבולטים, למשל, ישנה סדרה אינטרנטית דוקומנטרית של מאיר קליינר וחי אפיק שנקראת "כבר מאוחר". מדובר בסדרה המביאה את קולם הפנימי של רווקים דתיים. יש גם את התיאטרון של אסף פרידמן – הוא יצר הצגה בתקוע שמשתתפים בה שחקנים מהיישוב. הוא עשה שיתוף פעולה עם יוסף סוויד, דוד אופיר ועוד שחקנים ומוזיקאים ביישוב. אנסמבל "כעת" הוא אנסמבל של גברים רקדנים מהיישוב. הפרויקטים כאן הם ממש מגוונים, עשירים וייחודיים.
"אומן גם צריך לחלוק את היצירה שלו עם אנשים. צריך את הביחד"
חשבתי שאומנים דווקא אוהבים להתבודד, לא?
אנחנו שוברים את הסטיגמה. יש מספיק מקומות התבודדות בתקוע. גם אני הגעתי בשביל השקט, אבל אומן גם צריך לחלוק את היצירה שלו עם אנשים. הלבד כאן מושלם בתקוע ועכשיו צריך גם את הביחד.
וכך נולד הרעיון של מרכז אומנים בתקוע?

כן, ניגשתי עם החזון להנהלת היישוב והוועד המנהל והם התלהבו מאוד. אנחנו עובדים על זה ביחד. יש מבנה שמתפנה וישפצו אותו והוא יהפוך למרכז האומנים. התושבים עצמם תרמו לפרויקט כי חשובה להם תרבות.
מה הציפיות שלך ממרכז האומנים?
מבחינתי השמיים הם הגבול. אני לא רוצה לצמצם את זה במילים. אני יודעת שהמרחב מאפשר ושהדברים יתחילו לקרות כשיהיה מקום. אני מחכה לרעיונות שיגיעו מתוך האנשים. החזון גם הוא שזה יהיה מקום תיירותי שימשוך אנשים מכל הארץ. יש לנו בתקוע וייב מגניב ואנחנו רוצים לחשוף אנשים אליו.
עם המציאות קשה להתווכח, נראה שלתקוע אכן יש וייב מיוחד שמושך אליו אומנים רבים כל כך, אומנים שמחפשים שקט ומרחב ליצירה, אבל גם את הביחד שמציע היישוב החם והמזמין.