כולם רוצים ביום טוב לראות את חדרה, אבל אני שמח להיות במצפור היפה הזה לא רק כי אני רוצה לראות את חדרה, אלא כי אני רוצה לראות אתכם
בכל פעם שאני מגיע למקום כלשהו בשומרון, בעל הבית מצביע על איזו נקודה בערפל ונאנח: "היום אין ראות טובה כל כך, אבל ביום טוב אפשר לראות את חדרה".
מה מסתתר מאחורי ה"ביום טוב רואים את חדרה"?
ובכן, לכבוד יום חגכם ולרגל 30 שנות פדואל ולאור הקמת המצפור הנהדר הזה, נתתי כמה סימנים בטיפוסים של שוחרי חדרה ומשקיפיה, אלו שאתה בא אליהם הביתה והם מתעקשים לקחת אותך למרפסת; האנשים שהם לא רק חלק מהנוף, אלא הנוף הוא ממש חלק מהם.
אוהב הנוף והמרחבים אומר: "תראה באיזה מקום נפלא אני גר. על פסגת הר עם הנוף הכי יפה בארץ. ממש לחיות בתוך גלויה. שום דבר לא מסתיר לנו ואפשר מכאן לראות ממש עד הים, ממש עד חדרה".
וישנו אוהב האוויר הנקי, שוחר הגנת הסביבה: "תנשום, תנשום אוויר צח. תשאף את הרוח לנחיריך. תראה למטה שם את הארובות של חדרה. רואה את העשן השחור שלהן מזהם את האוויר?" ואז הוא מוסיף בהומור של מתנחלים: "תאמין לי, מי שגר בחדרה הוא החלוץ האמיתי. או בגוש דן, עם כל הלחות הזו".
מחרה-מחזיק אחריו הביטחוניסט המשופם: "היום הראות לא טובה", הוא מתחיל במשפט הקבוע, "אבל ביום טוב רואים את ארובות החשמל בחדרה. תאר לך שבנקודה הזו יושב החמאס. הוא הרי ישר מוריד לך רקטות על הארובות ומחשיך לך את כל המדינה".
הביטחוניסטים אוהבים לראות מהיישוב שלהם, ביום טוב כמובן, גם את נתב"ג. גם פה הטקסט מתחיל עם "היום הראות לא טובה" ומקנח בסכנה למטוסים פלוס תיאורים פלסטיים על מה שטיל פאג'ר אחד עושה למטוס בואינג עם 356 נוסעים פלוס הצוות.
וליד הביטחוניסט ניצב האסטרטג-המסבירן מארגן טיולי השמאלנים לשומרון שמוסיף כי "זו נקודה אסטרטגית שמי ששולט בה מונע את פלישת האויב לארצנו ולכן אסור כמובן לסגת ממה שהם קוראים 'השטחים'. והיו פה בזמנו אברי גלעד, נוער מרצ ומערכת עיתון הארץ וכולם השתכנעו מיד שבכל הסכם שלום אנחנו חייבים להישאר פה".
ומיד בא התנ"כיסט. זה שלא עולה על גבעה בלי תנ"ך ביד או חתיכת פסוק לשעת חירום: "היום לא רואים כל כך טוב", הוא פותח בפסוק מן הספרים החיצוניים, אבל "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם".
עיקרו של דבר, כולם רוצים ביום טוב לראות את חדרה (אולי חוץ ממי שגר בחדרה עצמה?). ואני בתור שר בישראל, בא לפה גם כי אני קצת אוהב נוף, ומאוד אוהב תנ"ך ואת ארץ ישראל ורוצה ביטחון, ואני בעד שהמטוסים ינחתו בבטחה. אבל אני שמח להיות במצפור היפה הזה לא רק כי אני רוצה לראות את חדרה, אלא כי אני רוצה לראות אתכם, אנשי פדואל היקרים, בונים ומפתחים את היישוב. לא רק בגלל שזו נקודה אסטרטגית וביטחונית, ולא כי אני רוצה להשתכנע בנחיצות המקום הזה. אלא משום שאני שמח לראות יהודים בונים יישוב בארץ, מוסיפים עוד נדבך לחייהם ונאחזים באדמתנו.
ולכן, גם אם רואים ביום טוב את חדרה או נתניה, וגם אם הראות באיזה יום לא כל כך טובה, זה לא משנה כלל. כל יום שאתם ממשיכים לפתח את המקום הזה הוא יום טוב, והוא יום של ראות טובה ורעות טובה והוא יום שעליו אמר הנביא ישעיהו בהפטרה: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב, משמיע ישועה אומר לציון מלך אלוהיִך: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".
ועוד יבוא יום שבו תגיעו לחדרה, ואם זה יהיה יום טוב והראות תהיה טובה תצביעו על ההרים ותגידו: "אתה רואה את היישוב הגדול והמצפור שם באופק? זה פדואל".
נאום לרגל חנוכת המרפסת של המדינה ביישוב פדואל שבשומרון,
ב' באלול תשע"ד, 28.8.2014
מתוך ״דתי נורמלי״ – מבחר כתביו של אורי אורבך, בהוצאת ידיעות ספרים
